נחטפה לזנות בגיל 15, אולצה לשכב עם 13 לקוחות ביום

תעשיית המין  בפיליפינים: 80% מהקרבנות שעובדות בזנות בכפייה הן קטינות בנות פחות מ-18

לפי הערכות UNICEF כ-100 אלף ילדים הם קרבנות לסחר בעבדות מין בפיליפינים.

שוביה של "מריה", שנחטפה בגיל 15, נכלאה ועבדה בזנות בכפייה במנילה, בירת הפיליפינים, רצו לגבות מחירים גבוהים ולכן הכריחו אותה ואת הבנות לשכנע את הלקוחות בכך שהן בתולות. "הוכרחנו לקחת כדור כותנה, להספיג אותו בדם של יונה, ואז להכניס אותו לאיברי המין שלנו."

טלי קורל

סמוך להקרנת בכורה של המיזם הדוקומנטרי העיתונאי, פרוייקט החופש של ה-CNN (The CNN Freedom Project), מפרסם ה-CNN הצצה חטופה לעולם התופת של הקרבנות הצעירים של הסחר בבני אדם בפיליפינים. הסרט הוא תולדה של צילומים סמויים שארכו כשנתיים, ובמהלכם נחשפו תאים של סחר וניצול צעירים, בעיקר נערות מתחת לגיל 18 – למטרות זנות עבור מקומיים ותיירים.  

פרוייקט החופש הוא קמפיין חובק עולם שמטרתו "להאיר את האימה של העבדות המודרנית ולתת קול לקרבנות ולעובדים המסורים הנאבקים למגר את הסוגייה העולמית". ליף קורלים (Leif Coorlim), עיתונאי ומפיק ב-CNN, ממובילי קמפיין, חשף יחד עם כתבים אחרים את הזוועות בעיר הבירה של הפיליפינים, מנילה. אל מנילה מגיעות צעירות רבות עם תקווה לסייע למשפחותיהן במצוקה בפרברי המדינה.

ליף קורלים משחזר נקודת שבירה בזמן עשיית הסרט. באחד מימי הצילומים, מספר קורלים, ראיינו הכתבים שלוש בנות שסיפוריהן הביאו אותו לבכי: "הסיפורים שלהן היו כל כך עמוקים ומצערים, שהם גרמו לי לבכות. זו הייתה הפעם היחידה ב-15 השנים של הקריירה שלי שזה קרה."

"מתעוררות באמצע הלילה, צועקות ובוכות מפחד שהסוחרים יחטפו אותן שוב"

בניסוחו, הראיון התחיל בצורה שגרתית. הבנות השתעשעו לנוכח ציוד הצילום ושרו לתוך המיקרופונים. "הן סיפרו לנו על סדרות מצוירות שהן מכירות [מארה"ב] כמו טום וג'רי ועל הקראש שלהן על הזמר ברונו מארס. הן נראו כמו ילדות בנות 12 רגילות, אבל מה שהן סיפרו על מה שהן עברו שיתק אותי."

ססיליה פלורס-אובנדה, יו"ר הארגון הלא-ממשלתי (NGO) "פורום ויסיאן" (Visayan Forum), שהוקם בפיליפינים בשנת 1991 ומקדיש משאביו למיגור תופעת הסחר, "עבדות של ימינו", מספרת בראיון לקורלים על ההתקפים הפוסט-טראומטיים של הבנות: "הן מתעוררות באמצע הלילה, צועקות ובוכות כי הן מפחדות שהסוחרים ישובו. הן מתחלות ומקיאות כי הזיכרונות תוקפים אותן."

פורום ויסיאן סייע בשיקום של הבנות שנמצאו כלואות בפשיטות של המשטרה, והוא מסייע לקרבנות הניצול בפיליפינים ולמשפחותיהם. הפורום מייעץ לארגונים חברתיים ולבניית מטרות הנאבקות בשיטות ניצול. הארגון הצליח להגיע ליותר מ-70 אלף קרבנות של סחר בבני אדם, וסייע ליותר מ-15 אלף.

"המקרים שאנחנו מתמודדים עמם הם תמיד סחר לצורך זנות", מספרת פלורנס-אובנדה, "וכן פרקטיקות ניצול ושעבוד שמתקיימים בבתים פרטיים (Domestic Servitude). עכשיו יש תופעה חדשה של סחר בבנות לצורך סייבר-סקס. אנחנו עדים לכך שהקרבנות נהיות צעירות יותר ויותר."

תמורת 27$ לשעה: השתנות מול המצלמה ואקטים מיניים שכוללים בעלי-חיים

אחת הבנות הצעירות שהתראיינה סיפרה: "באינטרנט-קפה הם אמרו לי להוריד את הבגדים ולרקוד לפני המצלמה. הייתי נבוכה כי אני לא רגילה להיות עירומה ככה."

עבור 27 דולרים לשעה, כל אחד שהיה משלם באתר יכול היה להגיד לבנות מה לעשות, וגבר שהיה נוכח בחדר ומצלם אותן היה דואג שהן תעשנה כל שיבקשו מהן. ואם זה לא גרוע מספיק, סיפרו הבנות על כך שבנוסף למה שהוכרחו לעשות לעיני המצלמה, הן היו צריכות לבצע אקטים מיניים עם גברים שהגיעו תכופות מן הרחוב. במקרים מסוימים היו מעורבים גם בעלי-חיים. אנשים נוספים היו נוכחים, מתענגים בהנאה חולנית מהצפייה במעשים שנעשו בבנות הצעירות.

עוד הן סיפרו שלפעמים הן היו צריכות להשתין מול המצלמה, בעיקר לסיפוק צרכיהם של לקוחות אמריקאיים. אחת הבנות הוסיפה כבדרך-אגב: "השתן עורבב עם מיץ כמשקה." קורלים פנה אל הבנות ושאל אותן מה הן חושבות על האמריקאים. אחת הבנות ענתה מייד, "אתם מניאקים. אתם צריכים להפסיק לנצל בנות כמונו."

"חשבתי שאני הולכת לעבוד כשוטפת כלים במסעדה"

אחת הבנות, מריה (שם בדוי), סיפרה לכתבי ה-CNN שהייתה בת 15 כש"גוייסה" לעבוד בזנות בכפייה. היא הייתה צריכה למצוא עבודה כדי לממן טיפולים רפואיים לאביה החולה. במחוז מגוריה פגשה בגבר שהבטיח לסייע לה במציאת עבודה במנילה, עיר הבירה. "חשבתי שאני הולכת לעבוד כשוטפת כלים במסעדה. כשהגעתי הבנתי שאני ב-'קאסה'." 'קאסה' הוא שם קוד בפיליפינים לבית בושת. "כשהגעתי למנילה מצאתי 16 בנות שחלקו את אותו חלל קטן, חלקן היו בנות שלוש-עשרה."

מריה נכלאה והוכרחה לקיים יחסי מין עם גברים זרים ומקומיים. היא הייתה ב'קאסה' מספר שבועות, עד שהמשטרה פשטה על המקום ושחררה את הבנות. בזמן שהייתה במקום פגשה עד 13 לקוחות ביום.

ארגונים הנאבקים בסחר בבני-אדם מצאו כי ברחבי אסיה ישנם מקומות בהם רווחת אמונה שסקס עם בתולה יכול לרפא את מחלת האיידס. השובים של מריה רצו לגבות מחירים גבוהים ולכן הכריחו אותה ואת הבנות לשכנע את הלקוחות בכך שהן בתולות. "הוכרחנו לקחת כדור כותנה, להספיג אותו בדם של יונה, ואז להכניס אותו לאיברי המין שלנו."

עובדים סוציאליים דיחוו ל-CNN שמריה מתה במרץ השנה עקב סיבוכים בלידת ילדה השני. אחד הדברים האחרונים שמריה ביקשה להעביר לכתבים היה מסר אזהרה לקרבנות פוטנציאליים: "בבקשה אל תאמינו לכל ההבטחות, בעיקר מאנשים שאתם לא מכירים. הרבה דברים יכולים לקרות לכם אם תעזבו איתם."

*

נתונים על סחר בבני אדם בפיליפינים

http://edition.cnn.com/2013/05/08/world/asia/freedom-fighters-stats/index.html

פורום ויסיאן

http://www.visayanforum.org/portal/

ליף קורלים ופרוייקט החופש של ה-CNN

http://www.newsxchange.org/last-years-speakers/leif-coorlim.html

המאמר במגפון: תעשיית המין בפיליפינים: 80% הן קטינות