התחביר הפנימי של הקיטוב הגושי

התחביר הפנימי של עמירה הס כמוצא לעימות

גדעון לוי ואמילי עמרוסי, ערב חדש, 4.4.13

אמילי עמרוסי, לשעבר דוברת מועצת ישע: "הטקסט הזה הוא השיר הטוב ביותר שהימין היה יכול לבקש. הוא פשוט חושף את ערוות השמאל הקיצוני. זה טקסט משפיל". גדעון לוי: "מי שחושב שהפלסטינים יישבו בשקט וירכינו ראש בפני הכיבוש לעוד ארבעים וחמש שנה ולא יעשו כלום, מנותק מהמציאות"

עמרוסי: "בפעם הראשונה, זו לא ממש ביקורת של השמאל על המדיניות הישראלית, אלא חצייה של הקווים. זו הזדהות מוחלטת עם האויב. באופן כל כך חד וברור. אוטו-אנטישמיים היו לנו תמיד, אבל בסיבוב הנוכחי של האלימות לבוא ולייצר לגיטימציה כל כך רחבה לניסיונות רצח בסמיכות מקרים מצמררת [לאירועים האחרונים]."

גדעון לוי: "אני לא מעודד טרור אבל אני מבין את שורשיו. כל ישראלי אינטיליגנטי צריך לשאול גם למה. לא רק כמה ואיך - אלא גם למה. מי שחושב שהפלסטינים נולדו כדי להרוג, או כי הם חיות אדם, או כי סתם הם נהנים ליידות אבנים במכוניות חולפות... בואו נפסיק עם העיוותים האלה...עמירה אמרה דבר מאוד פשוט - שיידוי אבנים זו חובה מולדת של מי שמתנגד. את מכירה עם אחד שלא נאבק על חירותו בהיסטוריה, כולל עם ישראל? את מכירה מאבק אחד על חירות שלא היה אלים? היא לא קוראת להם לזרוק אבנים, היא מבינה את מה שהם עושים."

"אני נגד אלימות. אף פעם לא הרמתי יד על אף אחד ואני מקווה שגם לעולם לא אעשה את זה. אבל כשמדברים על אלימות צריך לדבר על אלימות בכללה. והאלימות הגדולה בשטח היא אלימות הכובש. זאת האלימות האמתית, וכנגדה יש התנגדות."

עמרוסי: "אני שמחה שגדעון לוי קיים, כי גדעון לוי ועמירה הס מזיקים לשמאל ולטיעונים שבחלקם מוצדקים של השמאל, הרבה יותר מאשר כל דבר אחר....החברה הישראלית צריכה להתקומם נגד הדבר הזה...אנחנו הצד האלים? אנחנו הצד שבמשך עשרות שנים מושיט פעם אחר פעם את ידו לשלום והיד נכווית במקרה הטוב או נכרתת במקרה הרע. אנחנו הצד שיוזם אלימות? אנחנו הצבא הכי מוסרי בעולם. פעילות של צה"ל זו פעילות של הגנה ולא פעילות של התקפה."

לוי: "אני מאוד אוהב להופיע עם אמילי, כי היא דמגוגית מצוינת. אני לא מוכן לקבל גזרה שווה או מידה שווה בין כובש לנכבש. לבין מי שמתנגד לכיבוש לבין מי שמקיים אותו. זה לא אותו דבר, זה לא היה אותו דבר בהיסטוריה, וזה לא אותו דבר כאן. ולכן ההשוואות האלה הן בטלות מעיקרן. כשמתנחלים קוראים לרצח ערבים, הם קוראים לכך כדי לסלק את תושבי הארץ הזאת ממנה. כשהערבים הפלסטינים מתנגדים לכיבוש, הם רוצים לסלק את הכיבוש הזר מחבל הארץ האחרון והנותר להם."

"אני לא פה כדי לגונן על עמירה, היא יודעת לעשות את זה מצוין. אני פה כדי להגיד - מי שחושב שהפלסטינים יישבו בשקט וירכינו ראש בפני הכיבוש לעוד ארבעים וחמש שנה ולא יעשו כלום, מנותק מהמציאות. ואנשים שמנותקים מהמציאות, כדאי להם לעשות משהו."

"זריקת אבנים היא פסולה, ופיגועי התאבדות בוודאי הם פסולים, והם הסבו נזק נורא, קודם כל לישראלים אבל גם לפלסטינים. אני לא בעד לא זה ולא זה, אבל קודם כל בואו נשים קץ לאלימות הכי גדולה בשטח. אתה שוכח מי קובר היום שלושה? הישראלים? תודה לאל שלא. מי שזורק בקבוקי תבערה דינם מוות? ילדים בני 15 דינם מוות?"

עמרוסי: "לכאורה בדמוקרטיה היינו צריכים להכיל גם את גדעון לוי. אבל גם המחוקק קבע שיש גבולות לחופש הביטוי. גדעון, אתה ושכמותך, מוציאים את עצמכם מכלל ישראל. אם יש לכם הזדהות כל כך גדולה עם הצד של האויב, לך ותתכבד, שב עם מרצחי חמאס."

לוי: "את לא מופקדת על מי שייך לעם ישראל. אין לך שום מונופול על ההשתייכות שלי. אני אחליט ורק אני אחליט למי ולמה אני משתייך. את האחרונה שיכולה לשייך אותי או להוציא אותי מאיזשהו מחנה, אני מצטער."

עמרוסי: "ביתי אינו ביתך, עמי אינו עמך אם אתה זה שקורא לזריקת אבנים ומזדהה עם זריקת אבנים בשעה שילדה בת שלוש נלחמת על חייה, אני מאוד מצטערת."

http://www.youtube.com/watch?v=Xek6TpOtmyI

***

עמירה הס כתבה במאמרה התחביר הפנימי של יידוי אבנים (3.4.13, הארץ): 

"התנגדות ועמידה (צומוד) מול האלימות הפיסית ובעיקר המוסדית: זהו משפט היסוד בתחביר הפנימי של חיי הפלסטינים בארץ זו. יום יום, שעה שעה, רגע רגע. בלי מנוחה, בלי הפוגה. ולמרבה הכאב לא רק בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) וברצועת עזה אלא גם בתוך הגבולות הריבוניים של ישראל (בהבדלים אחדים של אופני האלימות וההתנגדות). אבל משני עברי הקו הירוק מצטברים משקעים של מחנק, מועקה, מרירות, חרדה, חרון והשתאות איך יכולים הישראלים להיות כה עיוורים ולחשוב שהאלימות שלהם תחזיק מעמד לנצח.
"

"הגיוני היה שבבתי הספר הפלסטיניים יעבירו לתלמידים שיעורים בסיסיים בהתנגדות: איך לבצע פעולות חומה ומגדל המוניות בשטח C; איך להתנהג במקרה של פשיטה צבאית על הבית; השוואה בין מאבקים נגד הקולוניאליזם בארצות שונות; איך להשתמש בווידיאו כדי לתעד את אלימות נציגי המשטר; שיטות לעייף את המערכת הצבאית ונציגיה; יום גיוס שבועי לעבודה באדמות שמעבר לחומת ההפרדה; איך לזכור פרטים של החייל שהשליך אותך כפות על רצפת הג'יפ - כדי להגיש אחר כך תלונה; מהן הזכויות בחקירה ואיך להתעקש עליהן גם בזמן אמת; איך להתגבר על הפחד מול החוקרים; ניסיון מימוש המוני של הזכות לחופש התנועה. האמת? אלו שיעורים שלא היה מזיק גם למבוגרים יותר לעבור, אולי במקום תרגילי הסדר, האימונים לפיזור הפגנות ובילוש אחר פוסטים בפייסבוק.
"

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.1982934