‏הצגת רשומות עם תוויות שלי יחימוביץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלי יחימוביץ. הצג את כל הרשומות

3.1.13

זהב גלאון: לפוליטיקאים אין אידיאולוגיה או עקרונות


זהבה גלאון: לפוליטיקאים אין אידיאולוגיה ואין עקרונות 





"מה שמטריד אותי", אמרה ח"כ גלאון יו"ר מרצ בתכנית 'הכל דיבורים' הבוקר (3.1), "איך אידיאולוגיה נקבעת על-פי סקרים ועל-פי סטנלי גרינברג. בעצם אין אידיאולוגיה, אין עקרונות, מוציאים את האצבע, בודקים לאן נושבת הרוח, ואז מכנסים מסיבת עיתונאים."

"מה זו הפאניקה הזאתי? רק לפני כמה שבועות שמעתי את שלי יחימוביץ' אומרת שזו תהיה איוולת להכריז שהם לא יישבו בממשלת נתניהו. ופתאום אנחנו שומעים היום מהפך שכזה."

"אולי בעוד חודש היא תגיד שההתנחלויות הן לא חטא ופשע ואולי היא בכלל תתנגד לעמוד ענן. תמיד העבודה שני צעדים אחרי מרצ. מרצ קראה להם להתחייב. אני שמחה דרך אגב שעכשיו הם התחייבו. אבל מה שזה אומר כרגע, שמפלגות המרכז כולן צריכות להתחייב שהן לא תשבנה בממשלת נתניהו"

"אסטרטגיית החנופה לימין והבוז לשמאל קרסה. [כל עוד] בוחרי שמאל רואים איך יחימוביץ' בורחת מהנושא המדיני ומשלמת מס שפתיים למתווה קלינטון, [ואיך לא נעשה הקשר] עם העובדה שלא ניתן לדבר על צדק חברתי בלי הסדר מדיני, מרצ ממשיכה לעלות בסקרים."


"הקמפיין של מרצ הצליח. אנחנו היחידים שאמרנו שאנחנו לא נשב בממשלת נתניהו. אנחנו דרשנו ממפלגות המרכז להתחייב. חבל ששלי יחימוביץ' נזכרה קצת מאוחר. מבחינתנו הזיגזג של יחימוביץ' הוא הישג של מרצ."


שוגר (ק-ו--ד-ם) ל-Mysay







1.1.13

אצל מי הכלכלה צומחת?


עימות תקציב 2013 - כנס של מפלגת העבודה על רקע סירובו של נתניהו לעימות מתוקשר


"אצל אלה שמרוויחים פי 130 משכר המינימום, הכלכלה צומחת"
 'יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ -

הערב בכנס "עימות" של מפלגת העבודה: יחימוביץ' מדייבטת מול אמירות מוקלטות של נתניהו, מהקהל זועקים שמטאפורה שהשתמש בה בזמנו נתניהו, "פרה שמנה", היא ח"כ מירי רגב, ופרופ' זליכה מצטט את יוליוס קיסר, את אריסטו, וגם את עגנון.

(הגרסה הקצרה של ארועי הערב)

"מי שמחלק את קופת הציבור לחבריו, סופו שימלא אותה בעוולותיו"



- מיוחס ליוליוס קיסר, שהביע מחאתו בסנאט הרומי בתגובה למתן העדפת יתר לבן משפחת הון, על חשבון כספי הציבור. צוטט הערב על-ידי פרופ' ירון זליכה, בערב עימות תקציב 2013, כמשל למדיניות נתניהו.


"במאה ה-21 אנחנו מכירים את המשפט על בשרינו", אמר זליכה, החשב הכללי לשעבר באוצר. "קופת הציבור ריקה כי מישהו חילק אותה למקורביו בצורה לא שוויונית ולא יעילה, שאסור שתימשך.

אריסטו אמר על אפלטון - 'אפלטון הוא חברי הטוב, אבל האמת גדולה ממנו'. בעשר השנים האחרונות עשיתי כמיטב יכולתי לשבור את מעגל השוטים ואת המדיניות הכלכלית שמחלקת את קופת הציבור לחברים. זה לא סוד שביבי ואני חברים טובים. פעלנו יחד לא אחת, וגם עבדנו יחד למטרות משותפות. כמישהו שאני רואה בו חבר ראיתי לחובה להזהיר אותו שאם ימשיך לחלק את קופת הציבור בצורה מעוותת - אני לא אשאר אתו, כי האמת גדולה מהחברות."



"אני אמנם תומך בשלי ומקווה שהיא תיבחר, אבל אני עושה את מה שעשיתי כל השנים האלה - תומך במדיניות נכונה, ומתנגד למדיניות לא נכונה. לפני הבחירות הקודמות סייעתי לנתניהו לבנות תכנית כלכלית שהצגנו לציבור, שכללה הפחתת מע"מ, הגברת תחרותיות, וביטול הטבות לבעלי ההון.

שום דבר מהתכנית לא בוצע. למחרת הבחירות נתניהו הזמין אותי לפגישה.

הוא כבר הספיק לשבת עם ראשי האוצר שהביעו התנגדות גורפת לתכנית ולכן הוא לא יכול לבצע אותה. אמרתי לו - 'אני כבר לא אעזור לך לאורך הקדנצייה, אבא אשא לך עצה אחרונה, ואם לא תשמע לה, כל זוג צעיר בארץ בשלוש שנים הקרובות יגדף אותך - אם הריבית במשק לא תעלה, מחירי הדיור יהיו גבוהים יותר מאשר הם היום, ואתה תכניס ציבור שלם לעוני לעשרים שנים הבאות.'

הוא שמע. חייך. ולא עשה כלום. אני מקווה שהזוגות הצעירים לא יחייכו ב-22 לינואר."

על התכנית הכלכלית ועל הלגלגנים



"אני לא מסכים עם כל מילה ומילה שכתובה שם. אני גם רוצה לעדן נקודות מסוימות. אבל באופן כללי התכנית היא היפוך מגמה לתכנית הנוכחית [של נתניהו] והיא תכנית שתשקם את מעמד הביניים ותאיץ את הצמיחה."


"הביקורת על התכנית היא מגוחכת, מקוממת, מטעה ומוטעה. האוצר, דובריו, סייעניו ובעלי ההון מפחדים ממנה, והם בחרו להתמקד במספר הקסם של 138 מיליארד שקלים.

גידול של 138 מיליארד שקלים הם לאורך 5 שנים, בממוצע 27 מיל' לשנה, בממוצע גידול נומינלי של 8% בתקציב בשנה, ובניכוי אינפלצייה גידול ריאלי של 5.5% בשנה. פירוש הדבר הוא שאם התכנית תיושם, אנחנו נצמח ריאלית ב-5-6%, בגידול זהה בתקציב, ללא העמסה של גרם אחד על כתפי הצמיחה. לכן המספר הזה של 138 הוא אפשרי, הוא ראוי, והחלוקה שלו, שהיא לא פחות חשובה, מחזירה את הכסף הזה למעמד הביניים ומטה."

'הלגלגנים דומים זה לזה בכל מקום וזמן: היום צוחקים ומחר משתוממים, ולאחר מכן מבקשים טובות הנאה, ולבסוף משתבחים ואומרים שהם אלו שנתנו את העצה על הדבר מלכתחילה.' 

"סופם של הלגלגנים יהיה כפי שניבא עגנון", סיים זליכה.

"נתניהו לא אוהב לשמוע עובדות"



"סטנלי פישר מדבר על הבור הכלכלי, ונתניהו מביע תרעומת", פתחה יחימוביץ'. "הנשיא מדבר לפני שגרירים על הצורך לחדש משא ומתן, ושקיפאון משמעותו הסלמה, והליכוד משתלח בו השתלחות קשה, וולגרית.


היום נשבר שיא חדש - ונתניהו מפטר במייל את הסטטיסטיקאי שלו, כי הסטטיסטיקות לא מוצאות חן בעיניו ולא מסתדרות עם המציאות המדומה שלו."



"אני ביקשתי ממנו לבוא לעימות אידיאולוגי, כי יש כאן שתי אידיאולוגיות הפוכות. מכיוון שהוא מסרב לבוא לעימות, בלית ברירה אנחנו צריכים להסתפק במעין עימות."
בהמשך התעמתה יחימוביץ' עם הבטחות נתניהו בסוגיית המוטיבציה שלו להגיע לבחירות, מדיניות המיסים שלא קיים, תפקידו של המגזר הציבורי, שאליו הוא מתייחס בזלזול, והצהרותיו לגבי "כלכלה חזקה."

"לא ממליכים מלכים שלושה שבועות לפני בחירות"



"אצל אלה שמרוויחים פי 130 משכר המינימום, הכלכלה צומחת. המנהיגות מזכירה לי את קברניטי הטיטניק, מפארים את הספינה ואת עוצמתה ויכולתיה, בזמן שהם מובילים אותה לאבדון ולהתרסקות.


אנחנו נשארנו המפלגה היחידה שקוראת תיגר על שלטון נתניהו. כל המפלגות האחרות סיימו עם הצגות תכניתיהן והכתירו את ביבי למלוכה - אבל לא ממליכים מלכים שלושה שבועות לפני בחירות.

אנחנו הולכים לנהל קרב והמסר שלנו לתקווה הוא לא מסר ערטילאי או רומנטי, אלא מוחשי ומוצק שנטוע בקרקע המציאות, ועובר עמוק בתוך הכלכלה והחברה ויאפשר לנו את הכוח והלגיטימציה לחולל שלום."

צילומים - טלי קורל. הועלה לראשונה ל-MYSAY.



30.12.12

הזמנה לעימות תקציב 2013


מפלגת העבודה מפרסמת הזמנה לעימות כלכלי:

תקציב 2013 - העימות

31.12.12

"באירוע נציג אחד מול השני את תקציב הגזרות המתוכנן של נתניהו אל מול תקציב הוגן של מפלגת העבודה ונקיים עימות על התפיסות הכלכליות-חברתיות בין יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ' לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו."

יש להרשם בעמוד המיועד, באתר של שלי יחימוביץ', ראשת מפלגת העבודה



העימות יתקיים בקניון עזריאלי במודיעין, ויש הסעות חינם מרחבי הארץ: ירושלים, באר-שבע, תל-אביב, ועוד.



מהארוע שנערך -



28.12.12

רטוריקה שמאמינה בעצמה


העיתונאות החזותית - לאיזו מחילה קדומה היא גוררת את הפוליטיקאים?




"גם אם אתם חולקים עליי, אני עושה משהו שאני מאוד מאמינה בו"

"אני רוצה שתבינו שאני פשוט אומרת מה שאני מאמינה – אם זה משתלם, לא משתלם, נכון, לא נכון, אני משתדלת לומר אמת"

- יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' בראיון לאטילה שומפלבי ולמורן אזולאי, אולפן YNET, 17.12.12


שלי יחימוביץ' לא מתביישת כאשר נסתתמות טענותיה מול לועותיהם המריירים של מראיינים עקשנים, כי אם להפך – היא נאחזת בגלגל ההצלה החדש שלה, שאותו היא מקפידה לדלות, לשבץ ולשחזר בראיונות מזה חודשים: היא מקפידה להטעים ולפאר את עצם אמונתה בצדקת דרכה.

יחימוביץ', כפוליטיקאית שימיה כעיתונאית עדיין מהדהדים בפועלה, יודעת היטב שהיכן שמסתיימים הטיעונים, נפער מקום רב יותר לרטוריקה. אך נדמה שלאחרונה גם הרטוריקה הישנה איננה מספיקה. הרטוריקה החדשה מוכרחה להיות בגובה העיניים, לחדור דרך כל השסעים והפילוגים ההיסטוריים בעם. היא מוכרחה לדבר על-אודות אמונה.

יחימוביץ' מאמינה שהישראלים שבעי קלישאות וסיסמאות, ובעיקר שבעים מהשסע הפוליטי הישן והמאובק, מהמחלוקת הגושית הנצחית, מאותו שיח מדיני עקר. בדבריה היא חוזרת ומדגישה שהיא מציעה מתווה שמתאים לכלל אזרחי המדינה, מתווה שמשתקף בתכנית הכלכלית החדשה שמציעה מפלגתה, ובשיח הפוליטי שהיא מובילה.

אבל העיתונאים עקשנים. הם שואלים שאלות קשות. כמו, מהיכן נחלץ את התקציבים, וכיצד תכריע היו"ר ברגע האמת בסוגיית מפעל ההתנחלויות, ומדוע מסרבת לכאורה להודות בהשתייכות המפלגה לשמאל, והחרדים, המתנחלים, הקריצות והמזמוזים ימינה, ומה באמת קרה עם פרץ? ישנן קושיות עיתונאיות הרות גורל שהמראיינים והרכילאים צריכים לפצח.

ואז, לרגעים נדמה, הרטוריקה פושטת ולובשת צורה חדשה. הפוליטיקאית שוב עוטה חיוך רחב, חושפת-חושקת שיניים בהבעה חד-משמעית של הנאה-סבל-אין-אונים. היא מבינה שטיעונים רציונליים, הצעת מתווה פרגמטי וניסיון להטמיע שיח אידיאולוגי וחברתי-כלכלי, כוחם מוגבל בזמן ובמרחב של המדיום. עבור מראייניה הם נשמעים כסיסמאות חבוטות, שאינן מהדהדות בנפשם יותר מרגעים ספורים – ובמונחי הטלוויזיה, אפס זמן בדיוק - אלא חוזרות אליה, מושטחות על שולחן האולפן. מוטלות ריקות ועירומות ומחוללות. מבוזות. חסרות ערך.

לא די בהצגת מתווה כלכלי-חברתי-אידיאולוגי שנימוקים בצדו – גם אם קל מאוד לתוקפו – ושימוש בשפה שמרמזת, ואף מתיימרת בבוטות ובגלוי, לפרק את השיח הקיים וליצור חדש תחתיו. טיעונים פוליטיים אורך חייהם מוגבל – אם במהדורת חדשות מרכזית אז קל וחומר באולפן בשידור מקוון - וכאשר אותם הטיעונים הפוליטיים ממש, והרי לכך התכנסנו, לא מספיקים, כאשר הארסנל הפוליטי-הרטורי-של-השעה המתבקש מהמעמד והבימה ממוצה עד תום, על הפוליטיקאי לשלוף את הנשק היעיל ביותר לעת ולאמצעים.

ואכן, יחימוביץ' נחלצת ונאחזת בטרפיה האינטלקטואליים בעובי גבעולו הדקיק של הקנה הרצוץ היחיד שעומד באותו רגע לרשותה, כאדם ישר - או כחזות לאדם-הפוליטיקאי הישר – האמונה הפנימית. אותה אבן פילוסופים, אותה תחושת-הארה קדומה, משאלת-הלב המודרנית, זו שגם עיתונאים ופוליטיקאים לא מורשים לחדור באמת – אולי בזלזול, כדרכו של ניסים משעל כלפי יחימוביץ' בתכניתו בתחילת החודש, אולי במאמר מוסגר וסמלי, כדרכו של שומפלבי בראיון המצוטט כאן. אבל לא באמת.

מעבר לשפה העברית המלוטשת והביטחון העצמי, מעבר לחיוך הענק ולתמרוני הווכחנות, הפוליטיקאי(ת) של היום צריך לספק כלי אחר. הפוליטיקאית נדרשת לשוב אל אינטואיציה קדומה, אל איזו תובנה של חוסר אונים. היא נאלצת להשתמש בסיסמה ייחודית, בניסיון לרטוריקה מסוג חדש – להדגיש שוב ושוב שמה שהיא אומרת, זה מה שהיא מאמינה בו. ושחשוב לה לומר את זה.

מעבר להבטחות הפוליטיות השגורות, ולשעתוק הבסטיונרי הגרוס המקדים את הבחירות, מצהירה יחימוביץ' מבין השורות, רק אני אותנטית, רק אני מדברת אל העם בגובה עיניו, רק אני מספרת לכם את האמת, ורק אני, נושקת ורומזת ועוגבת לקונצנזוס באופן שהוא קדום הרבה יותר מהמילים: בכוח האמונה. אני משווקת משהו אחר, אני מוכרת מוצר חדש – את מה שאני מאמינה בו. ממילא, כשכל הטיעונים שלי כלו וקצו, זה מה שיש לי למסור. הרי אתם לא מתעניינים בתוכן. אז לפחות, תנו לי לספק את המעטפת.

כשכבר אין מילים, יש אמונה. הטאבו של העת המודרנית, קודש הקודשים. אפשר לנגח ולזלזל בטיעונים רציונליים ובהצעות קונקרטיות ופרגמטיות, אבל אל תיטלו מח"כים – ואישי ציבור, או אנשים בכלל – את האמונה בזה שהם מאמינים בצדקת דרכם. "תפקידנו לפקפק" השיב שומפלבי בקצרה ליחימוביץ' - ואמרתו כמעט נבלעה לגמרי, נשמעה כבחטף, כמו הייתה ניגוח ציני בלבד, כאילו היה זה המקום היחיד הראוי לה.

אולי, יום אחד, כוחה הבלתי חדיר של האמונה הפנימית ישמש הרבה יותר מכטקטיקה רטורית של הרגע האחרון. אולי, בסופו של הוויכוח הפוליטי הציבורי, כשיגמרו הצידוקים והמענים והחלופות, תישאר, לפחות כשהייתה, האמונה, והיא תהיה ליבת הטיעון, והיא תהיה שורש הצדקתו. כי כשאני מאמין – אני יודע. או רק חשוב לי להגיד את זה. 

פורסם לראשונה (19.12) באתר MySay 

Translate