"כדי להגדיר מהו חיסיון עיתונאי, מיהו מקור עיתונאי, ומהו חומר עיתונאי, יש צורך להגדיר משפטית – לראשונה בתולדות העיתונות – מהו המעשה העיתונאי וכנגזרת מכך, מיהו עיתונאי"
"במאה הקודמת די היה להסתמך על ההגדרה המעשית המתבקשת, שעיתונאי הוא איש מערכת עיתון, כהגדרת עיתון בפקודת העיתונות (המנדטורית, המיושנת להחריד). במאה הנוכחית רבים העיתונאים הפועלים באופן עצמאי מחוץ למסגרת של ארגון עיתונאי – כבלוגרים ברשת, לדוגמה – והגדרתו המשפטית של עיתון איבדה את שארית ערכה."
(...)
"על ההגדרה החדשה להיות פשוטה, עקרונית, וניתנת להחלה על כל תוצר עיתונאי עכשווי ועתידי. אין היא צריכה להגדיר מקצועיות ולא מבנה ארגוני. יתרה מכך, ההגדרה החדשה איננה לאדם אלא ל"מעשה". הגדרה זו תאפשר לומר כי כל אדם העושה מעשה עיתונאי לתכלית עיתונאית הינו – ברגע המעשה – עיתונאי לכל דבר ועניין.
אם תלמידת כיתה ו' מראיינת את מנהלת בית הספר לעיתון בית הספר, ושואלת אותה שאלה קשה על בסיס מידע שקיבלה מאחד מעובדי מזכירות בית הספר – זהו "מעשה עיתונאי". התלמידה היא "העיתונאי", עובד המזכירות הוא "המקור העיתונאי" (ועל כן נהנה מחיסיון עיתונאי), ועיתון בית הספר הוא "העיתון". בואו נקווה כי במקרה שהמנהלת תפסול את הפרסום מסיבות לא ענייניות – תוכל התלמידה לפנות בתלונה למועצת העיתונות (העתידית, כמובן) ועניינה יובא בכבוד הראוי לבית הדין לאתיקה."
(...)
"ד"ר ישגב נקדימון, אחד ממשתפי הדיון בנושא החיסיון העיתונאי, שהתקיים בשבוע שעבר מטעם "העין השביעית" ועמותת הצלחה במכון הישראלי לדמוקרטיה, הציע נוסח מזוקק להגדרת המעשה העיתונאי: "כל אדם שאוסף מידע לשם פרסומו לציבור". נקודת מוצא ראויה בהחלט להתחיל ממנה את הדיון המעשי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה