הולנד
שוקלת לאמץ את המודל השבדי ולהפליל לקוחות זנות
אמסטרדם,
הידועה באטרקציית התיירות השנויה במחלוקת, "החלונות האדומים", אולי לא
תמשיך להיות מוקד משיכה לתיירות מין – ואף תאמץ את שיטת החוק השבדית האוסרת קנייה
של שירותי זנות.
טלי
קורל
במסיבת
עיתונאים אתמול (יום ג'), דרש ראש עיריית אמסטרדם, אברהארד ואן דר לאן, להחמיר את
הפיקוח על תעשיית המין בעיר, עקב עלייה בסחר בבני-אדם וסרסור בקטינות בכפייה. דר
לאן הכריז בפני עיתונאים כי גיל המינימום לזנות יעלה מ-18 ל-21. בנוסף לזאת, בתי
בושת והחלונות האדומים בפרט, יחוייבו לסגור את עסקיהם החל מארבע בבוקר ועד לשעה
תשע בבוקר.
דר
לאן הודה שההחלטה נובעת ישירות מהרצון לפגוע חזיתית בפשע המשגשג בחסות מיסוד
תעשיית המין, ומהרצון להגן על העובדים, שרובם נשים, מניצול, אלימות והתעללות.
נערות צעירות בזנות הן פגיעות במיוחד מפני שסרסורים מפתים אותן, עוד טרם הגיען
לגיל 18, הגיל החוקי לעסוק בזנות, למכור את גופן לתיירים באמצעות שיווקן כבתולות.
"המצב כל כך רציני והוא מחייב אותנו לפעול", אמר ראש העיר.
המטרה
הראשית בתהליך היא למנוע מנשים להדרדר לזנות, אמר, והמטרה הנוספת היא לאפשר תנאי
שיקום לאלה הרוצות לצאת מהזנות. סעיפים נוספים בתיקון לחוק כוללים את חיוב בעלי
בתי הבושת בהצגת תכנית עסקית, והקמת מאגר נתונים של "עובדי מין" רשומים.
עוד החוק מציע לחייב גם את הלקוחות לבדוק שהאשה בזנות שאת שירותיה הם צורכים אכן
רשומה במאגר. השינויים בחוק אמורים להכנס לתוקף עד יולי, הכריז דר לאן.
"אנחנו זקוקים למתווה חוקתי ברור בהקדם האפשרי כדי להלחם בסחר בבני
אדם."
ממשלת
הולנד מיסדה את הזנות בשנת 2000, והיום לפי ההערכות עובדים באמסטרדם לבדה כ-8,000
אנשים בזנות. אחרי המיסוד הרשויות נוכחו לדעת כי הוא לא סייע בהפחתת האלימות כלפי
נשים וגברים בזנות, ומומחים בהולנד מסרו כי המיסוד לא פתר בעיות רבות בתעשיית המין
שנותרו בעינן, לרבות סחר בבני-אדם. כעת רשויות המדינה בהולנד בוחנות את המודל
השוודי כאפשרי ליישום, מודל שבו מופלל צרכן שירותי הזנות, אך לא העוסק/ת בזנות
(כפי שהוצע גם בישראל [ח"כ גלאון, 2007; ח"כ זוארץ, 2010] ואושר בכנסת
הקודמת בקריאה טרומית).
מגזין
ספקטטור הבריטי: "למה אפילו אמסטרדם לא רוצה למסד בתי-בושת? הניסוי
ההולנדי במיסוד הזנות התגלה ככישלון"
במגזין
ספקטטור הבריטי, במאמר שנכתב בתחילת החודש (פברואר), לפני ההכרזה על כוונות
העירייה, מפנים הכותבים את תשומת הלב לתוצאות מיסוד הזנות באמסטרדם ובמדינה ככלל: בפועל,
במקום לתחום את התעשייה לאזור מצומצם בעיר הגדולה, "דיסקרטי וניתן
להתחמקות", השוק גדל והתרחב, והתפשט לרוחב העיר כולה – לרבות בצורת זנות
רחוב.
במקום
להנות מזכויות ב"מקום העבודה", דווח במגזין הבריטי, הזונות מצאו את
הסרסורים אכזרים כתמיד. הסרסורים, תחת מעטה המיסוד, נהנו כעת מההגדרה המחודשת כ-"מנהלים"
וכ-"אנשי עסקים". התעללות שנחוותה על ידי הנשים הוגדרה כעת כ-"סיכון
מקצועי."
תיירות
מין גדלה באמסטרדם באופן ייחודי – "העיר הפכה לבית הבושת של אירופה",
ונשים יובאו על-ידי סוחרים, ממדינות אפריקה, מזרח אירופה ואסיה, כדי להתמודד עם
הדרישה.
הסרסרות
נותרה כשהייתה – אבל הפכה ללגיטימית. אלימות עדיין הייתה מנת חלקם של העוסקים
בזנות, אבל נחשבה "חלק מהעבודה". הסחר בנשים גדל, ותמיכה בנשים שרצו
לצאת מהזנות כמעט ונעלמה לחלוטין.
"הממשלה
ההולנדית קיוותה לגלם את תפקיד הסרסור המכובד, ולהנות מנתח של רווחי הזנות באמצעות
מיסוי", אבל רק חמישה אחוזים מן הנשים הצהירו על עבודתן במס ההכנסה. הזנות
הלא חוקית נשארה כשהייתה אך בלבוש חדש, ויחד עם גידול בסחר בבני-אדם, גידול
בבתי-בושת ללא רישיון, וסרסרות. "לסרסר נשים שמחוץ למדינות האיחוד האירופי,
נואשות לחיים חדשים, נותר לא חוקי – אבל מעולם לא היה קל יותר."
"בום-בתי-הבושת"
כפה עצמו גם על ערים ועיירות שלא רצו להנות מהמגמה החדשה. במקרים בהם עיר או עיירה
התנגדו להקמת בית בושת, הן חוייבו בחוק לאשר לפחות אחד, בהתאם לחוקי זכויות העיסוק
המקומיים.
בשנים
2006 עד 2009 המדינה סגרה שליש מבתי הבושת באמסטרדם, עקב מעורבות ישירה של אנשי
פשע מאורגן, סוחרי סמים וסוחרים בנשים. כעת המשטרה מכירה בכך שאזור "החלונות
האדומים" נהפך בטרנספורמציה לטבור הגלובלי של סחר בבני אדם ושל הלבנת כספים. הרחובות
הפכו לזירות נוחות עבור כנופיות סרסורים לשדל קטינות פגיעות לזנות, כשהם מציגים
אותן לתיירי המין כבתולות שתעשנה כל מה שהם רוצים.
פרופ'
לקרימינולוגיה רוג'ר מתיוס מאוניברסיטת קנט באנגליה, שצוטט במאמר, שוחח עם
פוליטיקאים מהולנד שהודו בכך שהמיסוד הוסיף כאוס והחמיר עם תחום פרוץ ממילא. כותבי
המאמר מטילים ספק באפקטיביות של הדרישה לחייב נשים בזנות להרשם, שכן החיוב בתשלום
מיסים התגלה כבלתי אפקטיבי בעליל. עם אכיפת המיסוד החל גיוס נרחב של נרשמים, אולם
רק מאה הצהירו על עצמם עובדי מין, ובהם רובן היו חשפניות ורקדניות
"לאפ-דאנס".
מי
שייקלע לאזור החלונות האדומים באמסטרדם, כמתואר במאמר, יראה את המחזה הבא: המוני
תיירי מין הלומי אלכוהול שנהנים מהיותם במשחק "הצרכנים" מול החלונות,
מצביעים וצוחקים על הנשים. הנשים המקומיות חולפות במהרה וראשיהן מופנים מטה.
לקוחות מזדמנים מתמקחים עם הנשים על המחיר, אחרים יוצאים ורוכסים את המכנסיים. רבות
מהנשים בחלונות ובבתי הבושת נראות צעירות מאוד, משועממות מאוד, רובן יושבות מאחורי
הזגוגית בלבוש תחתון ומשחקות במכשירים הסלולריים שלהן.
כשהולנד
הכריזה על המיסוד, רבים מתושבי אמסטרדם גדשו את הרחובות והביעו מחאתם. כשש שנים
אחר כך ראש העיר הודה שהניסוי היה אסון. אזורים שהוקצו לתעשיין המין ברוטרדם, האג
והירלן נסגרו מסיבות דומות.
"המיסוד
לא הביא אמנציפציה. הוא כינס תחתיו יחס בלתי הומני ומשפיל כלפי נשים כי הוא הצהיר על
מכירה וקנייה של בשר אנושי כמתקבל על הדעת." כשהממשלה ההולנדית תעבור את
השינוי מתפקיד הסרסור לתפקיד המגונן, מקווים הכותבים, "יהיה לה זמן להרהר
בנזק שנגרם לנשים שנכלאו בניסוי החברתי ההרסני הזה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה