יחימוביץ: אם המנקה תמות לא תדעו כי מישהו אחר יבוא וינקה במקומה

כינוס בחירות מיוחד של ויצו (2.1): פוליטיקאיות משיבות על שאלות ביחס למעמדן של נשים בצבא וברבנות, וגם עונות-מתחמקות בשאלת הענקת פרס כנס ירושלים לאגודת אפרת

"היום למנקה אין פנים ואין שם. היא חלק מחבילת עבודה. אם היא תמות לא תדעו ולא תרגישו כי מישהו אחר יבוא במקומה וינקה. וזה קורה במקצועות שלמים נוספים – זה קורה למורות, לעובדות סוציאליות, לאחיות." (שלי יחימוביץ')

ח"כ ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו), יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, פנתה בכנס לנשים צעירות בקריאה "להיכנס לפוליטיקה, כזירה היחידה שאפשר באמת להשפיע בה ובאמצעותה, ולבטא את הכישורים שלכן". 

העיתונאית מרב בטיטו, שהנחתה את הכנס: "בעלי ההגמוניה לא מוותרים עליה מרצונם, ואנחנו נמשיך לקחת אותה. אין לנו ברירה אחרת." 

ד"ר נבילה אספניולי, חד"ש – "בחברה הפלסטינית זו לא תקרת זכוכית – אלא גג מבטון"

צילומים: טלי קורל

במכללה האקדמית ת"א-יפו התקיים היום כינוס בחירות מיוחד של ויצו, שאירח נציגות מפלגות מובילות ובולטות המתמודדות לכנסת ה-19, לעימות פוליטי-חברתי תחת הכותרת: "כיצד הכנסת הבאה תפעל לקידום מעמד האישה בישראל?"

בעימות השתתפו: מיכל רוזין, מרצ, ד"ר עליזה לביא, יש עתיד, ד"ר נבילה אספניולי, חד"ש, מרב כהן, התנועה, ומרב מיכאלי, העבודה. הנחתה את העימות העיתונאית מרב בטיטו.

את הכנס פתחו גב' גילה אשרת, יו"ר ויצו ישראל, פרופ' נעמי חזן, ביה"ס לממשל וחברה במכללה האקדמית ולשעבר נשיאת קרן החדשה לישראל, וחברות כנסת נושאות תפקידים שלא השתתפו בדיבייט: ח"כ ציפי חוטובולי, הליכוד ביתנו, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה, וח"כ אורית זוארץ, התנועה, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. שלי יחימוביץ, יו"ר מפלגת העבודה, הגיעה לשאת דברים עם תום העימות.

יו"ר ויצו, גילה אשרת פנתה לכלל המגיעים לכנס בקריאה "לצאת מהבתים ולממש את זכותכם להצביע. בעשותכם כן תנו אמון ביכולותיהן ובכישוריהן של נשים להנהיג את המדינה."

פרופ' נעמי חזן, דיקנית ביה"ס לממשל וחברה במכללה האקדמית, דיברה על נשים ככוח אלקטורלי ועל  חובתן לתת את דעתן על כך שכנשים הוכח בעבר בארץ ובעולם שהן יכולות להכריע את הכף בתוצאות הבחירות. "אני רוצה לספר לכם שיש פער מגדרי בהצבעה בישראל, ולנשים כקבוצה יש את היכולת להכריע על-ידי הצבעה שונה מגברים, על ידי הפעלת שיקול דעת ושקילה רצינית של החלטתן." פרופ' חזן קבלה על העובדה שלא רק זאת שיש מעט מאוד נשים בכנסת, כי אם על כך ש"יש לנו פחות מדי נשים שמחויבות לקידום שוויון מגדרי בכנסת."

"שוויון מגדרי הוא לא רק בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והגיל הרך"

"ייצוג נשים בפרלמנט הישראלי הוא לא גרוע – הוא מחפיר. אבל זה לא רק עניין של מספרים, כי אם של תפיסת עולם. נציגה נאמנה בכנסת שמקדמת שוויון מגדרי חייבת לעשות זאת בכל תחום ותחום. אנחנו צריכות להבין שאנחנו לא חייבות לקדם את זכויותינו רק בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והגיל הרך. אני קוראת לנשים כאן, המתמודדות לכנסת, להשמיע את הקול הנשי בכל תחום ותחום."

ח"כ ציפי חוטובלי הדגישה בדבריה כי "הפמיניזם הוא לא נחלת צד אחד של המפה הפוליטית. ועוד דבר אני רוצה להגיד – נשים תהיינה בחזית הבמה כשהאולמות בארועים שעוסקים ביחסי נשים בחברה לא יהיו מלאים בעיקר בנשים. בסופו של יום, בארועים שמטרתם קידום נשים, כמעט תמיד הקהל מורכב ברובו מנשים. נשים הן לא סקטור – הן הכוח המוביל בחברה. 13 נשים כיהנו בתפקידים בממשלות ישראל לעומת 200 גברים. אין כאן שום פרופורציה. אני אישית מתכוונת להאבק על זה שבממשלה הבאה תהיינה כמה שיותר נשים. אני רוצה להעיר לנשים הצעירות – תכנסו לפוליטיקה. זו הזירה היחידה שאפשר להשפיע בה, והמערכת היחידה שנותנת לכישורים שלכן לבוא לידי ביטוי אמתי."

ח"כ אורית זוארץ: "אני מחויבת לנשים, אני פמיניסטית, ואני לא מתביישת לומר את זה. אני אהיה גאה לשבת לצד מרב מיכאלי וסתיו שפיר בוועדת החוץ והביטחון כדי לאזן את השיח הגברי והפטריארכלי. הנושא המדיני איננו נושא לגברים בלבד. כאזרחית וכאמא במדינה הזו, יש לי אפס סובלנות למקום שגורר אותנו לעוד מלחמה. במפלגת התנועה הכנסנו למצע מאבק בלתי מתפשר בהדרת נשים, תוך הטמעת תכניות חינוכיות, בצבא, באקדמיה ובמקומות העבודה."

"כל אשה בישראל שנמצאת במעגל הזנות היא חלק בלתי נפרד ממני"

"היום, בזכות פעילות של נשים בכנסת, הרבה יותר קל לדבר על זכויות נשים וגם על סוגיית הסחר בנשים וסחר בבני אדם. ישראל מדורגת כאחת ממדינות היעד העיקריות לסחר בנשים. אני לא אתן לאף אחת לאנוס את אחותי, לחטוף אותה, או לדרדר אותה לזנות. כל אשה בישראל שנמצאת במעגל הזה היא חלק בלתי נפרד ממני. אנחנו צריכות לשאול ולבדוק איך אנחנו כנשים ישראליות נותנות יד לתופעה הבזויה הזאת של סחר בנשים, ולתת את הדעת על האופן שבו נושא זה מתחבר לציר הארוך של המאבק למען צדק חברתי שלא מתקיים בישראל."

במהלך העימות נציגות המפלגות התבקשו להתמקד בסוגיות העיקריות שבאמצעותן מפלגותיהן תפעלנה לקידום שוויון מגדרי:

מיכל רוזין, מרצ: "יש לנו תפיסת עולם שמאלנית-פמיניסטית, ואנחנו אומרים שלא יתאפשר צדק מגדרי עד שלא יסתיים הכיבוש. בשוק התעסוקה, היום המצב הוא ש-65% מעובדי הקבלן הן נשים, ואנחנו נפעל לקידום העסקה ישירה." עוד המשיכה רוזין בסוגיית הפרדת דת ומדינה: "כל עוד מחליטים בשבילנו עם מי להתחתן ואיך להתחתן, לא יהיה שוויון מגדרי. אנחנו נפעל לקידום נישואים וגירושים אזרחיים. אני רואה עצמי כממשיכה מסורת של חקיקה מגדרית: זהבה גלאון הגיעה למקום הראשון כמחוקקת מגדרית בכנסת האחרונה."

ד"ר עליזה לביא, יש עתיד: "בעזרת הדת היהודית מדירים נשים. הדת הפכה להיות כלי נשק וכלי הפחדה. נשים צריכות להיות מעורבות יותר בקהילה הדתית ובהנהגה."

"בחברה הפלסטינית אין תקרת זכוכית – הכניסו אותנו לחדר אטום מבטון"

ד"ר נבילה אספניולי, חד"ש: "אמשיך לקדם בכנסת את כל מה שקידמתי בחיים שלי במשך 40 שנים, ואמשיך לקדם את נושא השלום, כי בלי לקדם את השלום ובלי להסדיר את הבעיה המדינית אי אפשר לקדם את הסוגיה שלנו הנשים. בתור פלסטינית אזרחית המדינה, אמשיך לקדם זכויות נשים בתעסוקה. בחברה הפלסטינית תעסוקת נשים היא ברמה מחפירה, ואצלנו זה כבר לא עניין של תקרת זכוכית – אלא בגג בטון. הכניסו אותנו לחדר אטום שעשוי כולו בטון, שאי אפשר להתקדם בו לאף מקום. אצלנו דיני אישות היא לא רק סיסמה. צריך לטפל לא רק ברבנות אלא גם בשריעה ובכנסייה."

מרב כהן, התנועה, שהגיעה לדיון כאשר ניכר שהיא בחודש מתקדם בהריונה: "כאישה צעירה שרוצה להקים בית ומשפחה, אני מרגישה ממורקרת בשוק התעסוקה הישראלי. ההתחלה של השינוי התפיסתי היא במערכת החינוך, וגם בהגדרת התפקידים בתא המשפחתי."

"הגברים היום הם אלה שמחליטים לגבי צביון הכלכלה, החברה והמדינה"

מרב מיכאלי, העבודה: "עיניים מגדריות הן לא בהכרח עיניים של נשים, אלא עיניים שמסתכלות על טובת החברה בכללותה. כל הנושאים החברתיים צבועים בצבע של מי שמגדיר אותם, ואני בכוונה מדברת בלשון זכר, כי הגברים היום הם אלה שמחליטים לגבי צביון הכלכלה, החברה והמדינה. הבחירה שלי בשפת נקבה היא לא רק במשמעות הלשונית, אלא היא ייצוג של זוויות נוספות שלא הורגלנו להשתמש בהן. אני מעזה גם לומר, שהיא שפה יותר שפויה ופחות מתלהמת. רף הריגוש בפוליטיקה ורף השיח הם כל כך מתלהמים, עד כי שמאלנות היא שם נרדף לשנאת ישראל."

בסוגיית גיוס נשים לצה"ל והשפעת גיוס חרדים על אפליית אפשרית של נשים, התקבלו מהנציגות בעימות תשובות רבות שהיו בגדר ניגוח של עצם הבחירה בשאלה זו כמרכז השיח:

מיכל רוזין: "שירות נשים בצבא הוא לא ערך בפני עצמו. אבל יש חשיבות שלנשים תהיה יכולת להתקדם ולהגיע לכל מקום שהן רוצות. אני מעדיפה לקרוא לזה "שותפות באחריות" ולא "שוויון בנטל". כל אחד יכול לתרום בדרך אחרת."

ד"ר עליזה לביא: "שירות בצבא הוא כן ערך. וצריך להמשיך לפתוח את כל המסלולים בצבא לכל הנשים. הבעיה היא שמסלולים נפתחים ואין נשים שמגיעות, כי הן מוגבלות עוד בשלבים המוקדמים יותר בחינוך ובחברה."

"קידום נשים וגברים בחברה לא צריך לעבור בצבא"

ד"ר נבילה אספניולי: "אני אפעל להתנגדות לתפיסה שקידום נשים וגברים בחברה עובר דרך הצבא. אני נגד מיליטריזציה. כאזרחית פלסטינית של המדינה יש לי גם SAY. אני מקדמת חזון של מדינה לכלל אזרחיה. אני נגד השיח של חלוקה בנטל, ואני מקדמת את ערך ההתנדבות כערך מבוסס בחברה. בערבית יש ביטוי שקשה לתרגמו לעברית, "תאקפיל אישתמעי", שמשמעותו אחריות וסולידריות מתוך תפיסה של שחרור, ולא התנדבות כפויה כמו שרות לאומי. אני יוצרת שיח חדש של אחריות אזרחית."

"יש המון צביעות בשיח על שוויון בנטל"

מרב מיכאלי: "צריך לזכור שצבא זה ארגון שמתמחה באלימות. לא בכדי אומרים ואומרות אצלנו לפעמים שישראל היא צבא שיש לו מדינה ולא להפך. לפי דו"ח ועדת שגב, הצבא מחזיק שתי מערכות מיון נפרדות – מבחנים לבנים, ומבחנים לבנות. מסוע ורוד לבנות, וכחול לבנים. הבעיה היא לא רק בפתיחת מקומות נוספים לנשים. עדיין נשים רבות משרתות בתפקידי פקידות ומתן שירותים לגברים בתפקידים בכירים. זוהי ממש חניכה לשוביניזם, כי זה לא עוזר שיש אחוז מסוים קטן של נשים בתפקידים גבריים ולוחמניים. יש המון צביעות בשיח על שוויון בנטל: הצבא פוטר נשים נשואות, ופוטר נשים שמצהירות שהן דתיות – כי עדיין גברים הם אלה שמחליטים מה נשים יכולות לעשות ומה הן לא יכולות."

בשאלת קידום סוגיית הנישואים האזרחיים ומוסד הרבנות, הייתה תמימות-דעים יחסית בין הדוברות:

מיכל רוזין: "אנחנו דוגלים בביטול הרבנות כמוסד של המדינה. לכל אדם צריכה להנתן האפשרות לרשום עצמו כנשוי, גם לזוגות מאותו מין. המדינה צריכה לתקצב דת כמו שהיא מתקצבת תרבות ואמנות, אבל הדת לא צריכה להיות חלק מהמדינה."

ד"ר עליזה לביא הוסיפה כי "מי שהשניא את היהדות זה הממסד. צריך להחזיר את היהדות לישראלים." מרב כהן השלימה והדגישה כי "הרבנות הרחיבה לעצמה סמכויות מבלי שזה מעוגן בשום חוק. גם בזה צריך לעשות סדר."

מרב מיכאלי: "יש צורות חדשות של התקשרות בין אנשים, וצריך להכיר בהן מבחינה חוקית – יש הורים משותפים ללא נישואים, ויש משקי בית משותפים. בכל אלה צריך להכיר על-פי חוק"

עליזה לביא התבקשה להתייחס לשאלת הקהל בדבר השתתפותה העתידית של מפלגתה בטקס הענקת פרס כנס ירושלים מטעם עיתון 'בשבע' לאגודת אפרת [אגודה המתנגדת להפלות, הידועה גם בשם "האגודה לעידוד הילודה בעם היהודי"]. ההחלטה על קבלת הפרס עוררה סערה ציבורית בתקשורת ובמדיות השונות, וגם ח"כ זוארץ הביעה לאחרונה את התנגדותה להחלטה של עיתון 'בשבע'.

"את אגודת אפרת צריך להזיז מהמרחב הציבורי", השיבה לביא, "לדעתי האגודה לא צריכה לקבל שום פרס. אולם אנחנו במפלגה החלטנו לא להחרים אף אחד  בתקופת בחירות. לדעתי האישית כל אישה צריכה לקחת אחריות על גופה ואסור לאף אחד להתערב בזה."

יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', הגיעה לאחר תום הפאנל, וסיפרה לקהל על משנתה הפוליטית לקידום פמיניזם ושוויון מגדרי, גם בשוק התעסוקה:

"היום למנקה אין פנים ואין שם. היא חלק מחבילת עבודה"

"שוק העבודה עובר הדרדרות מאוד קשה, העסקה באמצעות קבלנים הופכת נפוצה יותר, ועובדי קבלן הם עבדים לכל דבר. ומי נפגע הכי קשה? החולייה החלשה כמובן, הנשים. תראו מה קרה למנקות. פעם במקום עבודה ידעו את שם המנקה, היא קיבלה תלוש שכר, הייתה זכאית לחופשה, קיבלה תלוש לחג. היום אין דבר כזה. למנקה אין פנים ואין שם. היא חלק מחבילת עבודה. אם היא תמות לא תדעו ולא תרגישו כי מישהו אחר יבוא במקומה וינקה. וזה קורה במקצועות שלמים נוספים – למורות, לעובדות סוציאליות, לאחיות. בתא המשפחתי, עדיין ברוב המכריע של המשפחות האשה אחראית על משק הבית, והגבר "עוזר" לה. החוק הפמיניסטי באמת הוא חוק חינוך חינם מגיל חצי שנה, כי הוא משחרר נשים באמת."

לסיום אמרה יחימוביץ', "המבחן האמתי הוא לא האשה המוצלחת מאוד, הכישרונית וחדורת המטרה וכוח הרצון, התותחית והמוכשרת. היא בכל מקרה תתקדם. המבחן האמיתי הוא כשמסתכלים על הגבר הבינוני ועל האשה הבינונית. לגבר הבינוני יש סיכויים גבוהים יותר להתברג בתפקידים משפיעים. ביום שהם ישתכרו שכר שווה, וביום שיהיה להם ייצוג שווה באליטות, וביום שהם יהיו חשופים לאלימות באותה מידה, אז נדע שהגענו לשוויון אמתי."

התפרסם לראשונה (2.1, עם שינויים מעטים+צילומים) במגפון תחת הכותרת:

אספניולי: בחברה הפלסטינית אין תקרת זכוכית אלא בטון